המילה אייקידו מורכבת משלוש סימניות יפניות (קנג'י). (AI) איי - הרמוניה או שילוב, (KI) קי - רוח או האנרגיה הבסיסית של היקום, (DO) דו - דרך. המילה היפנית אייקידו יכולה להיות מתורגמת כ"דרך ההרמוניה עם הכוח הבסיסי של היקום". אייקידו היא אומנות "בודו" אמיתית או במילים אחרות "דרך .צבאית". היא התפתחה במסורת היפנית של אומנויות לחימה לשם הבהרה, בודו זה יותר מדרך טקטית והגנה עצמית היא גם דרך להביא את הרוח לשלמות.
אייקידו התפתח ע"י מוריהי אואשיבה (1883-1969) הידוע כאו-סנסאיי (O sensei), המורה הגדול למתאמני האייקידו. הוא נולד ביפן וכילד ראה לעיתים קרובות בריונים מקומיים מכים את אביו בשל סיבות פוליטיות. אז, גמלה בלבו ההחלטה להתחזק כדי שיוכל לנקום. הוא הקדיש עצמו לאימונים פיזיים קשים והתאמן בכמה אומנויות לחימה בהן - ג'יו-ג'יטסו, סייף ולחימה עם חנית. למרות אימוניו הרבים הוא הרגיש עצמו לא מסופק ולכן בנוסף לאימונים החל לחקור לעומק כיוונים רוחניים אחרים, בתקווה למצוא משמעות עמוקה יותר לחיים חי בדרך של צניעות, פשטות ואימונים קשים.
או-סנסאיי החל להתעמק בלימודי הדת ובעיקר שינטו (דת יפנית הסוגדת לטבע) הדילמה נפתרה ברגע של הארה עמוקה. מונע מהשינוי הרוחני שינה או-סנסאיי את טכניקת אומנות הלחימה המסורתית .לאומנות לחימה חדשה שלימים תקרא אייקידו. שורשי האייקידו נעוצים בסגנונות מסוימים של ג'יו ג'יטסו (בעיקר דאיטו-ריו) ובעקרונות הלחימה בחרב ובחנית. אם לפשט יותר, האייקידו לקח את נעילת המפרקים וההטלות מג'יו ג'יטסו ושילב זאת עם תנועות הגוף של הלחימה בחנית ובחרב. אך עם זאת טכניקות אייקידו רבות הן המצאתו הבלעדית של או-סנסאיי.
אומנות האייקידו הינה שונה באופן מהותי מאלו שהיו לפניה; היא הייתה גם אומנות של עידון ושיפור עצמי וגם של כוח מדהים. סוד האייקידו, כפי שאו-סנסאיי כתב, הוא להיות בהרמוניה עם תנועות היקום ולהביא את עצמנו לתאום עם היקום עצמו. או-סנסאיי טען שבודו היא אומנות שבאה מאהבה, דרך שמתגברת על חילוקי דעות וחוסר הרמוניה בעצמנו ומביאה שלום לעולם, "לעשות את לב היקום אחד עם לבנו". הוא לא ראה תועלת בדרך המבוססת על ניצחון על אחרים. או-סנסאיי חשב שמודעות אמיתית לא מגיעה דרך פעילות אינטלקטואלית בלבד. זו לא רק תיאוריה, חייבים גם לתרגל זאת. הדינמיקה של האייקידו המהות, התמצית של כל טכניקות האייקידו היא השימוש בכל הגוף בתנועה, על מנת ליצור תנועה סיבובית (ספירלית) מסביב למרכז האנרגטי היציב. אפילו כשנדמה שהטכניקה מערבת רק חלק מסוים של הגוף, הסתכלות מעמיקה יותר מגלה שתנועות האייקידוקה (מתאמן האייקידו) משתמשות למעשה בכל הגוף. כאשר הן מבוצעות כהלכה, חלק מהטכניקות הן מרהיבות ומעיפות את היריב באוויר. טכניקות אחרות הן קטנות, זריזות ומנטרלות את התוקף. תוצאות שתי הטכניקות מושגות באמצעות שימוש מדויק בתנופה, כוח המשיכה והכוח הצנטריפוגלי והצנטריפטלי. בסופו של דבר, האנרגיה של התוקף עצמו היא זו שמפילה את התוקף.
אימון האייקידו
המטרה הסופית של הבודו היא שינוי אישי פנימי. מטרתו היא ליצור בני אדם שמסוגלים להביא את מירב חכמתם ויכולתם על מנת לפתור בעיות בצורה ההרמונית ביותר. עדיין, דיונים פילוסופיים נדירים בדוג'ו (אולם האימונים). המיקוד הוא ברובו על האימון. יש צורך באימונים חוזרים ונשנים על מנת לשלוט ביסודות התנועה ותזמונן עם הנשימה. תלמידי האייקידו מאמנים עצמם לתפוס את תנועת היריב ושינוי כיוונו בטכניקות יעילות שאינן דורשות כוח. באותו זמן, הם הופכים מודעים לנטייה להגיב תגובות מוגזמות ליריב ולומדים להישאר ממורכזים תחת כל התנאים.
רב האימון נעשה עם בן/בת זוג, כאשר כל איקודקה מתאמן ברמתו, וכל הזמן מחליפים את תפקיד התוקף (נגה) ומותקף (אוקיי). שני התפקידים מצריכים מיומנויות של מודעות ושליטה. העלאת כוח סיבולת, גמישות ופיתוח גוף קורים באופן טבעי כתוצאה מהאימון, אך יעילות הטכניקות עצמן אינה תלויה בכוח. אימון האייקידו מקיף טווח רחב של סגנונות אימון ומאפשר לאנשים להתאמן ע"פ רמת התקדמותם האישית כתוצאה מכך, גברים, נשים וילדים מכל הגילים יכולים להתאמן יחדיו ללא קושי.
התמקדות במרכז
האייקידו מפתח עמידה יציבה, בה משקל גופו של האייקידוקה מרוכז בדיוק במרכז הפיזיולוגי שנמצא בבטן התחתונה. כך כוח .המשיכה הופך מגורם מגביל, לגורם שתומך בעמידה יציבה כתוצאה מכך תנועות רגילות נראות חסכוניות וחינניות. השפעת המרכז היא רוחנית כמו שהיא פיזית. בנוסף, החיוניות גדלה החושים מתחדדים והאדם מושפע פחות מטרדות היום-יום מרכז זה נקרא ביפנית "הארה" והוא מבטא מצב של "קי" חזק שהוא ביטוי לאיכות פנימית שמסיעת לתלמיד האייקידו להתפתח ולהגיע למימוש מלא של הפוטנציאל שלו בכל תחום בחיים.
